פרופ׳ מוקארי, חוקר ומרצה בכיר לכימיה פיזיקלית במחלקה לכימיה ומכון אלזה כץ לננו-מדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 2000 סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 2006 סיים בה דוקטורט בכימיה פיזיקלית (בהצטיינות יתרה). בדוקטורט, הוא חקר סינתזה של ננו-חלקיקים היברידיים. בתקופת הפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי, הוא קיבל את מלגת פולברייט ואת פרס אילן רמון ובשנת 2007 הצטרף לצוות היציקה המולקולרית של המעבדה הלאומית לורנס ברקלי, כמדען מן השורה. בשנת 2009 הצטרף למחלקה לכימיה ולמכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננומטרי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובשנת 2012 קודם לדרגת פרופסור חבר.
מוקארי הינו בעל שורה של הישגים מרשימים ומבטיחים, יחסית לחוקר צעיר בשדה המחקר בו הוא עוסק. הישגים אלו כוללים מאמרים מוצלחים מאוד שכתב, אשר פורסמו במיטב המגזינים המדעיים בתחום הכימיה.
המחקר שלו מתמקד בתכונות הכימיות והפיזיקליות של ננו-מבנים אנאורגניים. קבוצתו מתמחה בשלבי הגז והנוזל של סינתזה של ננו-מבנים, וחוקרת את התכונות הפיזיקליות והכימיות הבסיסיות שלהם ואת היישומים הפוטנציאליים שלהם בתחום אנרגיה מתחדשת.
מוקארי זכה במענקי מחקר יוקרתיים, ביניהם מענק ERC של האיחוד האירופי ומענק מארי קירי. הרשימה הארוכה של פרסים שבהם זכה כוללת את פרס קריל למצוינות במחקר מדעי (2011) ואת פרס טורונטו (2015). בשנת 2012 הוא מונה לחבר ב"אקדמיה הצעירה הישראלית". הוא פרסם 53 מחקרים, ומחזיק ביותר מ-3,360 ציטוטים וב-H-index (מדד הבודק את השפעת המחקר באמצעות ניתוח הציטוטים של פרסומיו) וב 2015 זכה בפרס משפחת טנא למדע בתחום הננומטרי, בעבור גילוי גישות חדשניות לסינתזה של ננו-קריסטלים, ננו-חלקיקים היברידיים וננו-חוטים מוליכים למחצה באיכות גבוהה.